עצם "הידיעה", "ההבנה שאני יודע " אינה גורעת ואינה מוסיפה !
על ידי: שני חניעצם "הידיעה", "ההבנה שאני יודע " אינה גורעת ואינה מוסיפה !
הידיעה . האם היא מניעה לפעולה ? האם היא יוצרת עבורנו קרקע מוכנה ומעובדת לעשייה, או שהיא מאפשרת "קצירת" תוצרת שצמחה לאחר יגע רב שנבע ממעגל : החלטה -עיבוד –זריעה-השקיה - צמיחה –קצירה ? האם העזה צצה ומניעה לפעולה ? מה תכלית הפעולה ?
עצם המודעות אינו מוביל לעשייה {פורייה}. אינו מחולל שינוי בדפוסי חשיבה או התנהגות .
הידיעה פשוט שם. אם היא תוצאת בחירה שנעשתה על ידינו, מתוך תכנון ומודעות עמוקה.
ואם היא נבעה מהבלחה פתאומית : " היום אני יודע !"
אז מה ?!
עוברות להן שנים במעגל העשייה הבהמית. ראשית אני עושה בתוך הגבולות שלי באלה שמקיפים אותי, עוטפים אותי ולא משנה מה עוביים.
אני רוצה שיאהבו אותי, שירצו בחברתי שיכילו אותי את מהותי !
רוצה להותיר את המסכות ולכן אני מפקיד המפתח לשער הכניסה הראשי בידו של האחד.
מכיל ומוכל.
ומה עכשיו ?
עכשיו צריך להאכיל את הגולם, להוציא אותו לסיור אצל חברים ושכנים רחוקים !
ובוחרים מסכות וצבעים נוצות ופייטים לקשט בהם את שולי המסכה. ולתוך תיבת המראות הפנימית נאספות התגובות.
ומאוחר בלילה, בחדרי חדרים נשלפות התגובות, ומתוכן משתקפות תחושות צבעוניות, ידיעות שטוחות ומהן נגזרת– תדמית חיצונית משרתת.
ובעולם העשייה נבחנים אופני תגובה ודרכי פעולה: איטיות מתמידה, תוקפנות מהירה ,אסרטיביות תקיפה, עדנה מטפטפת, ועוד מיני כמה שנחים בתחתית תיבת המראות הפנימית.
כך חולפים להם רגעים. אנו מחליפים מתוך בחירה מתוכננת, או בוחרים שלא לבחור בברירה להחליט.
בוחרים לזרום ולהיות עוד רגע זורם. סופרים רגעי הולדה, רגעי ימי הולדת, רגעי נשיקה, ורגעי חיבור, חוששים מרגעי שחרור ומשחררים רגעי תובנה .
ולפתע אנחנו יודעים שהייתה זרימה מוגברת {מאוזנת?!}. הזרימה חצבה באבן השער בגבול הצפוני.
האבן הפכה לאבק דרכים והשער פרוץ ואבוי לגבולות הברורים!
אבל, אנחנו יודעים ! כמה אירוני, הידיעה ניצבת, מונחת כאבן או נחה כאבק.
מה הלאה? לאן מכאן ?!
אודות כותב המאמרהידיעה . האם היא מניעה לפעולה ? האם היא יוצרת עבורנו קרקע מוכנה ומעובדת לעשייה, או שהיא מאפשרת "קצירת" תוצרת שצמחה לאחר יגע רב שנבע ממעגל : החלטה -עיבוד –זריעה-השקיה - צמיחה –קצירה ? האם העזה צצה ומניעה לפעולה ? מה תכלית הפעולה ?
עצם המודעות אינו מוביל לעשייה {פורייה}. אינו מחולל שינוי בדפוסי חשיבה או התנהגות .
הידיעה פשוט שם. אם היא תוצאת בחירה שנעשתה על ידינו, מתוך תכנון ומודעות עמוקה.
ואם היא נבעה מהבלחה פתאומית : " היום אני יודע !"
אז מה ?!
עוברות להן שנים במעגל העשייה הבהמית. ראשית אני עושה בתוך הגבולות שלי באלה שמקיפים אותי, עוטפים אותי ולא משנה מה עוביים.
אני רוצה שיאהבו אותי, שירצו בחברתי שיכילו אותי את מהותי !
רוצה להותיר את המסכות ולכן אני מפקיד המפתח לשער הכניסה הראשי בידו של האחד.
מכיל ומוכל.
ומה עכשיו ?
עכשיו צריך להאכיל את הגולם, להוציא אותו לסיור אצל חברים ושכנים רחוקים !
ובוחרים מסכות וצבעים נוצות ופייטים לקשט בהם את שולי המסכה. ולתוך תיבת המראות הפנימית נאספות התגובות.
ומאוחר בלילה, בחדרי חדרים נשלפות התגובות, ומתוכן משתקפות תחושות צבעוניות, ידיעות שטוחות ומהן נגזרת– תדמית חיצונית משרתת.
ובעולם העשייה נבחנים אופני תגובה ודרכי פעולה: איטיות מתמידה, תוקפנות מהירה ,אסרטיביות תקיפה, עדנה מטפטפת, ועוד מיני כמה שנחים בתחתית תיבת המראות הפנימית.
כך חולפים להם רגעים. אנו מחליפים מתוך בחירה מתוכננת, או בוחרים שלא לבחור בברירה להחליט.
בוחרים לזרום ולהיות עוד רגע זורם. סופרים רגעי הולדה, רגעי ימי הולדת, רגעי נשיקה, ורגעי חיבור, חוששים מרגעי שחרור ומשחררים רגעי תובנה .
ולפתע אנחנו יודעים שהייתה זרימה מוגברת {מאוזנת?!}. הזרימה חצבה באבן השער בגבול הצפוני.
האבן הפכה לאבק דרכים והשער פרוץ ואבוי לגבולות הברורים!
אבל, אנחנו יודעים ! כמה אירוני, הידיעה ניצבת, מונחת כאבן או נחה כאבק.
מה הלאה? לאן מכאן ?!
כתבה :
שני חני
יועצת ארגונית מומחית באימון אישי, עסקי והנחיית קבוצות
.
Hanishani8@gmail.com
נ
(Reader.co.il SC #84293)
מקור המאמר - http://www.reader.co.il/article/84293/עצם-quotהידיעהquot-quotההבנה-שאני-יודע-quot-אינה-גורעת-ואינה-מוסיפה-
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה