בית המשפט העליון אישר העברת הסמכויות בכותל
לידי ראש הממשלה בנימין נתניהו
העתירה
שלפנינו מופנית נגד החלטת הממשלה מספר 3936 מיום 1.7.2018 (להלן: "החלטת הממשלה"), להעביר לראש הממשלה ולשר האנרגיה, סמכויות
הנתונות, לפי סעיף 29(ג) לחוק העתיקות, התשל"ח-1978 (להלן: "חוק
העתיקות"), לשרת התרבות והספורט ולשרת
המשפטים (בהתאמה). כמו כן מופנית העתירה נגד החלטת הכנסת מיום 2.7.2018 לאשר את
החלטת הממשלה האמורה (י"פ תשע"ח 9542).
סעיף 29(ג) לחוק העתיקות, שכותרתו: "איסור פעולות
באתר עתיקות", מורה כי -
לענין אתר עתיקות המשמש לצורך דתי או מוקדש
לתכלית דתית, לא יתן המנהל אישור לחפירה או לאחת הפעולות המנויות בסעיף קטן (א)
אלא באישור
ועדת שרים המורכבת מהשר כיושב-ראש, שר הדתות ושר המשפטים. (להלן: "וועדת השלושה")
[ההדגשה לא במקור]
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון
עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע
הממשלה החליטה להעביר את סמכות האישור הנתונה לשרת התרבות
והספורט ולשרת המשפטים מכוח הסעיף האמור, לידי ראש הממשלה ושר האנרגיה
(בהתאמה), בהתאם להוראת סעיף 31(ב) לחוק יסוד: הממשלה הקובע כי –
הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להעביר סמכות
הנתונה על פי חוק לשר אחד, או חובה המוטלת עליו על פי חוק, כולה או מקצתה, לשר
אחר.
ההחלטה אושרה כאמור על ידי הכנסת ביום 2.7.2018.
לטענת העותרת, החלטת הממשלה היא בלתי חוקית, משום שסעיף
31(ב) לחוק יסוד: הממשלה נועד "להעברה קבועה של סמכות משר לשר אחר", ולא "להעברה נקודתית של סמכות
משר למשנהו", "לצורך החלטה
ספציפית ומוגדרת", כפי שנעשה לשיטתה
בענייננו, על מנת לאפשר לשרות "להתחמק" (בלשון העותרת), ממתן החלטה
בסוגיה. באשר להחלטת הכנסת, נטען כי אין ביכולתה לחסן החלטה בלתי חוקית של הממשלה
מפני ביקורת שיפוטית, וכי היא נתקבלה על סמך חוות דעת משפטית שגויה.
יצוין, כי במסגרת העתירה נתבקש גם צו ביניים, האוסר על
כינוסה של וועדת השלושה עד להכרעה בעתירה. הבקשה לצו הביניים נדחתה בהחלטת בית
משפט זה מיום 19.7.2018. זאת לאחר שהוגשו תגובות המשיבים לבקשה לצו ביניים (לבקשת
בית המשפט), ואלה כללו גם את תגובתם המקדמית לגופה של העתירה (יובהר, כי הוגשו
תגובות נפרדות בשם המשיבה 1 ובשם המשיבים 9-2). ביום 12.8.2018 הגישה העותרת בקשה
נוספת לצו ביניים, שתידון להלן. עוד יצוין, כי ביום 9.7.2018 הגישה העותרת הודעת
עדכון, לפיה השר לשירותי דת הודיע על פרישתו מוועדת השלושה.
בית המשפט העליון קבע, כי דינה של העתירה להידחות.
סעיף 31(ב) לחוק יסוד: הממשלה מאפשר לממשלה להעביר סמכות
הנתונה לשר אחד לשר אחר. לשון הסעיף היא מפורשת וברורה. להבחנה אותה עורכת העותרת
– בין העברה קבועה (המותרת לשיטתה) לבין העברה נקודתית (האסורה כביכול) – אין כל
אחיזה בלשון הסעיף; ואף לא ניתן לה ביסוס משפטי אחר בגדרי העתירה. זאת, מעבר
לעובדה כי הטענה לפיה מדובר בענייננו בהעברה נקודתית ומתוחמת, כלל לא בוססה.
משכך, ובשים לב להלכה לפיה לראש הממשלה ולממשלה נתון שיקול
דעת רחב בעניינים הנוגעים להרכבת הממשלה, למינוי שרים ולהחלפתם – אין העתירה מגלה
כל עילה להתערבות. בעניין זה אין לנו אלא להפנות לדברים שנאמרו בפסק הדין שניתן
לאחרונה בבג"ץ 5743/18 וידר נ' ראש ממשלת ישראל (1.8.2018)
העוסק אף הוא בתקיפת החלטות הממשלה והכנסת שלפנינו, אם כי מנימוק שונה – העובדה
שמדובר בוועדה סטטוטורית אשר זהות חבריה נקבעה באופן ספציפי בהוראת חוק מפורשת.
הדברים שנאמרו שם (ראו פסקאות 6-4 לפסק הדין, על הפניותיהן) הולמים היטב גם את
ענייננו.
כנזכר לעיל, ביום 12.8.2018 הגישה העותרת בקשה חדשה, שכותרתה
"בקשה
נוספת לצו ביניים ובקשה להתיר למשיבים 9-7 ייצוג עצמאי" (להלן: "הבקשה הנוספת לצו ביניים"). במסגרת בקשה זו נתבקש צו ביניים שימנע את יישום החלטת המשיבים 5
ו-6 מיום 27.7.2008, המתיימרת לאשר (כלשון העותרת) ביצוע עבודות באתר קשת
רובינסון, מכוח סעיף 29(ג) לחוק העתיקות; וכן ימנע יישום כל החלטה אחרת של המשיבים
5 ו-6 המתיימרת להיות החלטתה של וועדת השלושה מכוח סעיף 29(ג) לחוק העתיקות.
זאת, עד להכרעה בעתירה.
משנתבקש צו ארעי עד להכרעה בעתירה, הרי שדחיית העתירה לגופה, מהטעמים המנויים לעיל,
מייתרת את הבקשה.
יחד עם זאת, בית המשפט העליון קבע, שחשוב
לציין כי במסגרת הבקשה הנוספת למתן צו ביניים, פורטו טיעונים משפטיים
חדשים, שונים בתכלית מאלה שנטענו במסגרת העתירה, והמתייחסים לאירועים חדשים
שהתרחשו לאחר הגשת העתירה. בתמצית, נטען כי וועדת השלושה התכנסה בהשתתפות ראש
הממשלה ושר האנרגיה בלבד, ללא שזומן אליה השר לשירותי דת, שהוא חבר סטטוטורי
בוועדה, וכי הוועדה קיבלה החלטה ללא ששמעה את עמדתו (להלן: "החלטת
הוועדה"). לשיטת העותרת, מדובר בפגם היורד
לשורשה של החלטת הוועדה ומביא לבטלותה המוחלטת; ולחילופין, מדובר בוועדה מקוטעת,
אשר אינה יכולה להתכנס ולקבל החלטות. עוד נטען, כי החלטת הוועדה
התקבלה מבלי שהתאפשר לרבנים הראשיים לישראל להשמיע את עמדתם, וזאת חרף
בקשתם.
כאמור, טענות אלה לא נטענו במסגרת העתירה, אשר כלל לא עסקה
בהחלטת הוועדה. ממילא אין מקום לדון בהן במסגרת ההליך הנוכחי. טענת
העותרת כי מדובר ב-"מסכת אירועים אחת, אשר חוליותיה שזורות זו בזו", אינה מצדיקה הרחבת גדר העתירה, שכן המדובר
בתקיפה של החלטה חדשה, אשר ניתנה על ידי גוף שונה והמותקפת מטעמים אחרים מאלו
שהועלו כנגד ההחלטה שהותקפה בעתירה. למותר לציין כי ככל שהעותרת מבקשת לתקוף את
החלטת הוועדה שמורה לה האפשרות להגיש עתירה חדשה בעניין זה.
יצוין, כי ביום 22.7.2018 הגישה העותרת בקשה לקבלת רשות
להשיב לתגובת המשיבים 9-2, וזאת מן הטעם כי תגובת המשיבים עלולה להטעות, בכל הנוגע
לתיאור שנמסר בה ביחס לפגישת ראש הממשלה ושר האנרגיה. לאור טעמי דחיית העתירה
המפורטים לעיל, ברי כי הבהרה בסוגיה אותה מבקשת העותרת להבהיר אינה רלוונטית
להכרעה בעתירה זו.
עו”ד נועם
קוריס בעל תואר שני
במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם
קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
